בס"ד
בתודה לכתב האורח - רפי מלכה.
רבן גמליאל ישב ודרש לפני תלמידיו, מה יהא בעולם לעתיד לבוא, בגאולה (שבת ל, ע"ב): 'וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר [תהילים עב-טז] יהי פסת בר בארץ' היה שם תלמיד אחד עז פנים שלגלג על דברי רבו 'ואמר אין כל חדש תחת השמש אמר ליה בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק אחוי ליה כמהין ופטריות'. גלוסקאות הן לחמים, ועל כן מפרש רש"י: 'כמהין ופטריות. שיוצאין כמות שהן בלילה אחד ורחבין ועגולין כגלוסקאות'. פטריות נזכרות פעמים רבות בדברי חז"ל, אך אין למצוא את שמן במקרא. מה משמעות השם פטריה? מאיזה שורש נגזר השם?
כתב שלמה המלך (משלי י"ז, י"ד): 'פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ'. מהו 'פּוֹטֵר מַיִם'? נעזר שוב ברש"י ''פוטר מים ראשית מדון' - המתחיל במריבה הוא כפותח חור בגדרי אגפי אמת המים, והמים יוצאין בו, והחור הולך ומרחיב. כן המדון, הולך וגדל תמיד'. כלומר 'פוטר' הוא 'פותח'.
אחרי שיצאו ממצרים מצווים בני ישראל (שמות י"ג, ב'): 'קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא'. מה במשמעות פתיחה יש פה?
רש"י מבאר ''פטר כל רחם' שפתח את הרחם תחלה'. כל בכור, מבני האדם ומן הבהמה, הפותח ראשון את רחם אמו, נקרא בשם 'פֶּטֶר', מלשון פתיחה.
משורש פ.ט.ר נגזר ככל הנראה גם הצירוף 'פְטוּרֵי צִצִּים' הנזכר באשר לקישוטים שהיו מגולפים בלוחות הארזים בבית המקדש (מלכים א ו', י"ח) 'וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה'. הרלב"ג (רבי לוי בן גרשום, אף הוא פרשן מן האסכולה הצרפתית) מסביר: 'והטעם שכבר הי' מצוייר בארזים מבפנים בדמיון הוצאת הצמחים ואל הפקעים בעת אשר הם מתחילים להציץ ציץ כי בראשונה יהיו כמו פקעים והם כמו ביצים ששני ראשיהם חדים ואחר זה יפריח מהשרש כמו גביעים משוקדים ומתוכם יצא הפרח ...' דהיינו, שגולפו בעץ הן הפקעים, הם הפרחים לפני פתיחתם, והן פטורי הציצים, הם הפרחים שנפתחו. נאמר מעתה שורש פ.ט.ר בלשון העברית, משמעותו פתיחה.
מכאן נבוא אל היער, אל הפטריות, אלו השייכות לקבוצת פטריות הכובע, שהן המוכרות והמבוקשות לאבותינו מאז, ועד ימינו. כידוע פטריות 'יוצאין כמות שהן בלילה אחד' כפי שפירש רש"י, אך מכירי הפטריות יודעים לספר כי באותו הלילה מתרחש תהליך שכזה: מתוך התפטיר, הולך ומתעבה הפטריה, עטופה בצעיף דמויית ביצה. ככל שתנקופנה השעות, תתרומם רגל הפטריה, הנושאת את כובע הפטריה, עד שתבצבץ מן האדמה, תקרע את הצעיף ותזדקף. בבסיס הרגל תיוותר שארית הצעיף (היא הנרתיק), ועל שולי הכובע, יש ויוותרו קרעי צעיץ. יציאת הפטריה מתוך הצעיף שעטף אותה, תוך קריעת הצעיף, הרי היא כפתיחת הצעיף, ועל כן נקרא שמה פטריה – זו הפותחת צעיפה, ומציצה מתוכו.
