הוועידה השנתית למדע וסביבה היא אירוע מרתק, המספק הזדמנות למידה נדירה ויוצאת דופן. בוועידת 2017 הוקדשה הרצאה לצבי השיטים*: מין אשר נחשב בעבר כתת מין של הצבי המצוי**, אך בשנים האחרונות הולכת ומושלמת הגדרתו כמין עצמאי ובקרוב צפויה להתפרסם. לכן, נכון להיום (כלומר, מרגע שתושלם ההגדרה) ידועים בארץ שלושה מיני צבאים: צבי מצוי, צבי מדבר וצבי שיטים. המין ניצב בפני סכנת כליה חמורה ביותר. חרף המאמצים והמשאבים הרבים אשר מושקעים בהצלתו, נותרו צבאים מעטים בלבד אשר חיים בשטח מצומצם ומגודר בדרום הערבה. האם יש להמשיך במאמצים להצלת הצבי, או שמוטב להפנות את המשאבים למיזמים אחרים? לא אוכל לענות, אך אתייחס לאופן בו הוצג הנושא בוועידה ובתקשורת: מטריד מאוד.

בתום סקירה בעניין מצב אוכלוסיית צבי השיטים, התקיים דיון בשיתוף הקהל אשר עסק בשאלת כדאיות הפרוייקט המרשים של הצלתו מהכחדה: מיליוני שקלים כבר הושקעו בהצלת הצבי הנדיר, אך למרות זאת ("למרות זאת": ראו בכך רמז לישרים שבחבורה) האוכלוסייה מונה פרטים מעטים בלבד. שוררת תחושה שמדובר בקרב אבוד, ולכל הפחות - כזה שעלותו מוגזמת: נכון להיום, חיים פחות מ-30 צבאים בשטח מצומצם ביותר, לצד צבאי מדבר (Gazella dorcas). לכאורה זהו דיון מרתק, עקרוני, מקצועי, אידיאולוגי, תרבותי וכיו"ב, אך לרשימת הסופרלטיבים אני מבקש להוסיף גם "מדאיג". הסיבה העיקרית לדאגה היא הובלת הדיון על ידי מדען רשות הטבע. 

העיסוק בסביבה, ודיונים במשמעויות הכלכליות והחברתיות של הנושאים מהווה מצע להתנצחויות ולהצפת דילמות מקצועיות ומוסריות. הנושא האמור אומנם מציף דברים, אך די במבט חטוף בעין בלתי כדי לזהות שאלו לא דילמות. לא נכון? לא מידתי? יקר מדי? בשביל זה יש רשות הטבע. מוטל עליכם (=הרשות) לעשות מה שביכולתכם על מנת למנוע את הכחדתו. הדיבורים על אבולוציה, הכחדה טבעית ועוד טענות שונות ומשונות שנשמעו בוועידה הן לא רק מדאיגות אלא גם מקוממות, שכן זוהי התעלמות מגורמים ומחדלים מעט "פחות טבעיים" אשר הובילו למצב הנוכחי. ככל הנראה לא היו בקהל מספיק אנשים המכירים היטב את הנושא, כך שהדובר המשיך בדבריו ללא הפרעה. 

ייתכן שאין סיכוי למנוע את הכחדתו של הצבי (יש), ייתכן וההשקעה בהצלתו מוגזמת ומיותרת (לא), אך אפילו אם כך: לא סביר שהנושא יובא לדיון כפי שנעשה. ראוי היה להתנהל על פי המפורט בחוברת התקצירים של הכנס: "מטרת ההרצאה היא להציג את תוכנית ההשבה לטבע של צבי השיטים ולדון בפערי הידע הקיימים היום בהבנה שלנו על הביולוגיה, הפיזיולוגיה, הגנטיקה וההתנהגות של צבי השיטים". כל קשר בין התאור בחוברת לדיון המפוברק הוא מקרי בהחלט. מעט מפתיע שבהארץ בחרו לתת במה לדילמה הדימיונית במקום לנצל את ההזדמנות, לסקור את סיפור ההכחדה ולמצוא קשר בינו לבין "דילמות" נוספות העומדות בפנינו היום. 

עלינו להודות ולהתנחם בכך שאנשי השטח ברשות (פקחים מסורים ומצוינים) מצליחים בעזרת מקצוענים אחדים שעודם בארגון, להתעלות על הקשיים (=פקידים) המנהלים אותה, ולהצליח במשימותיהם.

א.ו

*במקורות אחדים נקרא גם צבי הערבה, טרם ניתן לו שם עברי באופן רשמי.
**המין התגלה על ידי גיורא אילני בשנת 1964. על גילויו והשם "צבי הערבה" ניתן לקרוא בספרו "מעלה נמר" (ספרית פועלים, 2004).