סיורים באזורים המדבריים בארץ הם מהבילויים האהובים עליי, ולרוב אני מטייל לבדי. אומנם מבחינה סביבתית טיולי בדד מספקים חוויה עוצמתית ביותר, אך יש להודות כי בהיבט הקולינרי (אולי גם הסניטרי) היא טעונת טיפוח. לכן, כאשר הוצע לי לאחרונה להישאר ללון בבית ספר שדה עין גדי בסוף תצפית עם קבוצה ולהמשיך לסיור בוקר, שמחתי מאוד. כמובן שבהישמע גזר הדין של מיטה נוחה וארוחה מבושלת עטיתי ארשת פנים מאוכזבת, הרי אנשי אבק ומדבר אנחנו: לא נודה בגלוי שאנחנו מעדיפים חדר מאובזר על פני שק שינה. תכננתי להתמקד בסיכום שיפורסם כאן בצבועים ואשמנים ולהצניע את עניין החדר, כך שאיש לא יחשוד שהפכתי בורגני ונהגתי במדבר כאחרון התיירים. אומנם נסיעה לרגלי מצוק ההעתקים הנורא ללא שק שינה בתא המטען עשויה להרגיש מנוכרת, אך בסתר ליבי הנחתי שתחושת הנוחות תפצה על כך במהרה. לא - 
התברר שנווה המדבר הגדול בארץ הופך לפארק עלוב, עם סמל של אירוס - וקופה בכניסה.

כוונת המשנורר 
בתי ספר שדה ממוקמים באתרי טבע ובסמיכות אליהם, כדי שיוכלו להוות מרכז ארגון וידע לפעילויות שונות. בעבר לא התאפשר להתנייד בקלות ובמהירות ברחבי הארץ, כך שביקור ושהייה בהם חייבו התארגנות לוגיסטית מורכבת, וזו נמנעה מרבים. בניית מתקנים שונים באתרי הטבע והקמת מערכי ניהול והדרכה בליבם היו (בדגש - צורת עבר) הכרחיים ולשמחתנו, אנשי שמירת טבע רבים לקחו חלק במפעל הקמת וניהול החברה, ועדיין שותפים בו. טוב ויפה, אך כיום האתר המדובר לא ממש ממלא את ייעודו זה. כשהבטתי בקבוצה (לא שלי) שנאספה מסביב לאחד ממתקני המנגל שבשטח, תהיתי האם ניתן לחשוב על דרך טובה יותר בה ניתן להגחיך שמירת טבע. ליטפתי את אחד החתולים המקומיים, והבנתי מיד: 
זה ייתכן!

קיימות 
המאה ה-21 למניינם כבר כאן: נא לעדכן את הנהלים באתרי ושמורות הטבע, על מנת שיהיו תקפים. במקום שנפרט כאן מה נדרש, נשלח את הממונים לקרוא ולעיין בחומרי ההדרכה שהם טורחים להפיץ, ונסתפק בציטוט אימרת חז"ל "נאה דורש נאה מקיים" ("מקיים" / "קיימות" - מצלצל מוכר?). ראוי כי באתרים שבאחריות אחד מהגופים המזוהים עם הגנת הסביבה, ובוודאי כאלו הממלאים תפקיד חינוכי ואף מגייסים תרומות לצורך זה, יתיישרו ויפעלו כפי שהם מנחים את המבקרים ואת הציבור הכללי. באתר שבאחריות החלה"ט, במיקום כה רגיש ומיוחד, ראוי שתהיה הקפדה יתרה על הטיפול בפסולת והתנהלות המבקרים בו. עדות ראשונה לבעייתיות סיפקו השועלים במקום, מיד עם הגעתי: ידידותיים כל כך, נראה שהם לא דור ראשון לנהני המחדל - חיות בר הניזונות משיירי המלון. עם כל הצער (לא להיבהל - אני לא מתכוון לצער בעלי חיים), חוששני שצריך להודות שתרבות המנגלים בשמורות לא עולה בקנה אחד עם עקרונות הקיימות וההגנה על הסביבה. כמובן שיש לאפשר למבקרים לאכול כרצונם, אך הצבת מנגלים בשטח מתפרשת יותר כהצהרה מאשר כדאגה לרווחת המטיילים.

שוו בנפשכם כי היינו מתבשרים (חו"ח) על כוונת רשות, ארגון או יזם פרטי להקים בית הארחה וקיוסק בעין חווה, למשל: הזכיין יעסוק בפעילות סביבתית במהלך השבוע, ובסופו יפעיל את האתר כמלון ומועדון בילוי לקבוצות - כיצד היינו מגיבים?  אין ספק שהיינו מובילים מאבק ציבורי כנגד יוזמה שכזו: מארגנים הפגנות, מגייסים מדענים, מפיצים עצומות, מתראיינים לרשתות התקשורת ועוד. חברים בחלה"ט, הופקד בידיכם (ליתר דיוק - הפקדתם לעצמכם) אתר טבע ייחודי כל כך: 

מה  פתאום  מנגלים ??? 

אילו עקרונות מועברים למבקרים? מה הקשר להגנת הסביבה?  
רק מי שמשווק לכידת נחשים כשמירת טבע יכול להמציא הסברים (אם כי לא משכנעים).  

מנוולים, נמאסתם.  
אם אתם לא מסוגלים לנהל את האתר בהתאם לעקרונות המתבקשים משומרי טבע, עדיף שתנהלו שיפודיה ביישוב סמוך לצורך השלמת הכנסה לחלה"ט. ראוי לשמור על נווה המדבר העצום הזה, כולנו מחויבים לכך. אין לי ספק שבמהלך השבוע רבים מכם מיטיבים עם הסביבה, מדריכים תלמידים ועוד, אך אין בכך כדי לכפר על ההתנהלות הבזויה הזו. המוני מבקרים פוקדים את האתר, איך הם מתייחסים עכשיו לכל אותן 'סיסמאות' סביבתיות? 
רגע, באמת צריך לשמור על הניקיון? 
אז זה בסדר להאכיל חיות בר? 
מותר להפוך מעיינות במדבר לעסק פרטי? 

מתבקש כי אתרים מסוג זה יעברו תהליכי פיתוח כולל בניית מגורים ובתי עסק שונים: לגיטימי ורצוי בהחלט, אך לא בצורה הזו - עליהם לקיים באדיקות את הנחיות הקיימות ולפעול לרווחת תושבי האזור. אני אתמוך בשמחה באתר קמפינג המופעל במקום על ידי תושבים מקומיים, או באחד המוקם בתחומי יישוב. 

איל.