ביום א' (26/08/2018) פורסם בעיתון הארץ (צפריר רינת; מצורף תצלום מסך) כי המשרד להגנת הסביבה מבקש להסיר למשך 3 שנים את ההגנה על שפני סלעים (שפן סלע, Procavia capensis), במסגרת המאבק בלישמניאזיס ("שושנת יריחו", Cutaneous leishmaniasis) על מנת לאפשר "דילול אוכלוסיות השפנים ומניעת הגישה שלהם ליישובים". על פי הכתבה, "בתום התקופה ייבחנו התוצאות של הסרת ההגנה, ותיעשה הערכה מחודשת בנוגע למצבו של שפן הסלעים". זהו מהלך צפוי (שותפי מן השדה קראו על כך לפני כשלוש שנים), ובהתחשב במדיניות שמירת הטבע בארץ - מתבקש. בנוסף לפרסום עצומות, אנחנו מבקשים מציבור שומרי הטבע לבחון היטב את תגובותיהם למהלך ולהסיק לגבי החלטות דומות איתן אנו צפויים להתמודד (מה הקשר לצפע?).
אין צורך להסיר את ההגנה משפני הסלע על מנת לדלל את אוכלוסייתם. הסרת ההגנה תפגע ביכולת לבצע "הערכה מחודשת בנוגע למצבו", בשל הקושי לנטר מין המצוי באזורים מיושבים ומותר בציד ללא היתר. נתקשה גם לאכוף לכידה והחזקת שפנים בשבי, כולל במסגרות פרטיות ובבתי מגורים. לכן, הסרת ההגנה לא תחסום את הגישה ליישובים אלא אף עשויה לעודד אותה.
ראית שפן סלע? בבקשה לדווח באמצעות הטופס או הווואטסאפ
הבהרה: אנו לא דנים כאן בהיבט הערכי של חיסול שפנים ובעלי חיים ככלל. חיות בר רבות מושמדות בארץ באופן שגרתי. על פי חוק, נאלצים פקחי הרשות להרוג לעתים בעלי חיים. הם עושים זאת מתוקף ובמסגרת תפקידם על פי מדיניות מבוססת (יש חריגות). עם זאת, בעלי חיים רבים מאוד - ממינים טבעיים ומקומיים - מושמדים באופן לא מבוקר וללא כל הצדקה מדעית או כלכלית.
מהי "שושנת יריחו" ובמה מואשם השפן?
שושנת יריחו היא מחלת עור המתבטאת כפצעים. במידה ואינם מטופלים באופן מיידי, הם עשויים לחלוף רק כעבור חודשים רבים, תוך גרימת כאבים וצלקות. הגורם למחלה הוא הטפיל לישמניה (קיימים מספר מינים, בהם Leishmania major), המועבר באמצעות זבוב חול. בעוד אצל בני אדם הטפיל גורם לשושנת יריחו, מיני יונקים אחרים מהווים עבורו "פונדקאים" בלבד: הם נגועים, אך לא ניתן לזהות זאת במבט. שפן סלע (Procavia capensis) הוא אחד המינים המשמשים פונדקאי לטפיל הלישמניה ולכן קיים חשש מפני התפשטותו לאזורים מיושבים. החשש אכן מתאמת, כשיותר ויותר שפנים נצפים בתחומי יישובים ואנשים רבים סובלים משושנת יריחו.
מה נעשה קודם לבקשת המשרד להסרת ההגנה?
הסרת ההגנה אינה הצעד הראשון והיחיד שנעשה בניסיון למגר את הלישמניה, אם כי לא נתעלם מהמתאם המעניין שבין האוכלוסיות הנפגעות לבין הפעולות שננקטו. טרם הוצע להסיר את ההגנה, בוצעו ניסיונות להרתעתם הכוללים שימוש באמצעי מיגון שונים, כדוגמת גדרות חשמליות וחסימת מסלעות. נרשמו הצלחות, אך באופן מקומי בלבד, ותוך השקעת משאבים רבים מאוד: היכולת להפעיל את אותם אמצעים באזורים נרחבים מוגבלת.
כיצד יש לפעול?
טיפול מהיר ומוקדם הכרחיים על מנת לעצור את התפשטות המגיפה.
- באזורים נגועים בפרט, יש להבטיח כי בעלי התפקידים במוסדות הרלוונטיים (בכללם גני ילדים ומרפאות) יודעים לזהות פצעים חשודים ולהפנות לאבחון וטיפול מיידי.
- חשוב כי גם הציבור הכללי יכיר את הלישמניה ותסמיניה.
- באתרים בהם קיימים התנאים המתאימים להתרבות זבובי החול, יש לספק ולעודד שימוש באמצעים כגון כילות ותרסיסים דוחי חרקים.
- יש לעקוב אחר אוכלוסיות שפנים ומכרסמים ולמפות אותן ברמת דיוק גבוהה. "הנגב", "בקעת בית שאן" וכד' הם תאורי מיקום כלליים מדי אשר לא מאפשרים פעולה יעילה. בעזרת האמצעים העומדים לרשותנו כיום, ניתן לזהות מוקדים נגועים ולספק לתושבים התראות מבוססות באופן שוטף.
ראית שפן סלע? פסמון? בבקשה לדווח באמצעות הטופס או הווואטסאפ
שפן סלע (Procavia capensis). אזור ראש העין 12/01/2016. © רני
כיצד הזדחל הצפע לדיון?
צפע מצוי (Daboia palaestinae) הוא נחש ארסי ומסוכן, אשר משגשג באזורים מיושבים. לוכדי נחשים שהוסמכו ברשות הטבע, ומשלמים אגרות שנתיות עבור השימוש בהיתר לכידה, נקראים על מנת להרחיק נחשים שחדרו לבתי מגורים. מה נעשה בנחש שנלכד במבנה מגורים או בגינה בעיר? ניחשת נכון! הוא מועתק ממקומו ומשוחרר לחופשי. בחלק מאתרי ותכתובות לוכדים, אף מובהר שהנחשים משוחררים הרחק ממקום יישוב. הנחשים לא מוחזרים למקום ממנו באו, אלא מורחקים מהמקום בו נמצאו: לוכדים פרטים ממין בר המתרבה ביישובים, ומשחררים אותו בשטח טבעי, ללא יכולת לעקוב ולנטר את השפעת המהלך: זוהי פגיעה קשה בסביבה, לא שמירת טבע. מעורבותם של אנשים מפוקפקים בתהליך "הכשרת" הלוכדים, בצירוף מנגנוני גבייה ואכיפה מגוחכים, מלמדים כי בנוסף לכשל המקצועי אנחנו מתמודדים גם עם בעיות בתחום ההגינות. "המדיניות" של לכידת ושחרור צפעים מיושמת במשך שנים רבות. זו פגיעה ישירה באנשים המוכשים, וכן במעמדה הרשמי של ההגנה על חיות הבר בכלל. במטרה לתקף מדיניות זו ולהגן על כלל הנחשים, מרבים אנשי מקצוע להשתמש בטיעונים שונים, בהם ההכרזה כי "מרבית המינים כלל לא ארסיים", ועוד אמירות המפחיתות מהסכנה. זוהי דמגוגיה זולה: הצפע הוא אחד מבין המינים המשגשגים בסביבות מיושבות.
בהתחשב בההתנהלות המשרד בנושא השפנים, יש לצפות כי בעתיד תוגש בקשה דומה בעניין הצפע המצוי. במידה ובעלי מקצוע מהרשויות והאקדמיה ימשיכו לתמוך במדיניות המפוברקת ולהיות שותפים לה, הרי שזה בהחלט מתבקש.
מידע נוסף
שושנת יריחו: מידע באתר קופת חולים כללית
שושנת יריחו: עשרות פניות למרפאות - 8 ילדים אושפזו בשיבא
Leishmaniasis: new approaches to disease control
Strategic framework for leishmaniasis control in the WHO European Region
The Biology and Control of Leishmaniasis Vectors
לוכדי ולכידות נחשים - דרך יצירתית לגביית אגרות