מבוא לצילום פרפרים

להלן סקירת גורמים הקשורים בצילום ובמצלמות, אותם חשוב להכיר טרם המשך קריאת הפרק:

  • תריס המצלמה/מהירות תריס – זהו מחסום שאינו מאפשר לאור להיכנס לתוך החיישן אלא לזמן קצוב בלבד. אפשר לחשוף את החיישן לחשיפה קצרה מאד (במצלמות המתקדמות אפשר לחשוף את החיישן לאור לפרק זמן של 1/8000 שנייה ואף לפחות מכך) או לחילופין לחשיפה ארוכה של מספר שניות (מצב Bulb : התריס פתוח כל עוד המשתמש לוחץ על הידית). מסומן ברוב המצלמות באות S.
  • מפתח צמצם (גודל הפתיחה) – תפקידו לווסת את כמות האור הנכנסת למצלמה. צמצם פתוח מאפשר כניסת אור רבה יותר מאשר בצמצם סגור. כל תזוזה במפתח הצמצם מכפילה את כמות האור הנכנסת. יחידותיו הן כפולות של 1.4 (1, 1.4, 2, 2.8, 4, 5.6, .....). מסומן ברוב המצלמות באות A.
  • ישנן עדשות בהן אפשר להגיע למצב של מפתח צמצם גדול (f/1 או f/1.4 ), כמות האור הנכנסת גבוהה והן בעלות יכולת צילום טובה גם בתנאי תאורה חשוכים; וישנן עדשות בהן אפשר להגיע למצב של מפתח צמצם סגור מאד (f/22 ), כמות האור הנכנסת נמוכה ואפשר לצלם בהן גם בתאורה חזקה מאד (למשל, כשהפלאש קרוב ומאיר בעצמה על האובייקט).
  • מהירות תריס המצלמה וגודל מפתח הצמצם קובעים את הכמות הכוללת של האור הנכנס למצלמה. אפשר להגיע לאותה כמות של אור עם מפתח גדול ומהירות גבוהה או עם מפתח סגור ומהירות נמוכה.
  • מיקוד (פוקוס) – כדי שהאובייקט ייקלט בצורה החדה והברורה ביותר על פני החיישן, עדשות פנימיות שבעדשה חייבות לנוע (להתרחק או להתקרב זו לזו). ישנו מצב של פוקוס אוטומטי שבו המצלמה בוחרת את המיקוד (לפי שיטות שונות שאפשר לקבוע מראש) וישנו מצב של פוקוס ידני בו הצלם מזיז את העדשה עד לפוקוס הרצוי.
  • עומק שדה (DOF: Depth Of Field ) – הטווח אותו אנו רואים בצורה ברורה וחדה. כאשר אנו ממקדים את הפוקוס לנקודה מסוימת, זהו העומק במרחב התמונה (לפני ואחרי נקודת המיקוד) שאותו אנו רואים בצורה ממוקדת.
  • צילום בצמצם סגור (f גבוה) גורם לתמונה בעלת עומק השדה גדול יותר מאשר בצילום בצמצם פתוח.

בעולם הדיגיטאלי קיימים מספר גורמים חשובים נוספים לגודל, איכות ויכולת העדשה, שיש לקחת בחשבון:

  • חיישן (Sensor) – החיישן הוא המקביל לסרט הצילום במצלמות ה"ישנות". זהו לוח המכיל תאים הקולטים את האור והופכים אותו לחשמל. כל צבע באור מומר בצורה שונה. ככל שהחיישן יהיה גדול יותר, כך הוא יוכל לקלוט יותר אור ואיכות התמונה תהיה גדולה יותר. מקובל לחשב את גודל החיישן לגודל הפילם הישן וחיישן בגודל של 36 מ"מ הוא חיישן בגודל Full Frame - FF כגודל הפילם. לחיישנים קטנים יותר יש אפקט חיתוך (crop factor) ולמשל חיישן בגודל של 24 מ"מ הוא בעל crop factor של 1.5 ועדשת 50 מ"מ הוכפת לעדשת 75 מ"מ.
  • המעבד – המעבד הוא החלק המשלים לחיישן. תפקידו לעבד את הנתונים שנקלטו ולהפכם לתמונה.
  • פיקסל (Pixel) – נקודה על פני התמונה שנוצרה מתא בודד של החיישן.
  • רזולוציה – מספר הפיקסלים על פני התמונה. כמובן שתמונה עם יותר פיקסלים תצא חדה יותר. תמונה ברזולוציית 4000x3000 תהייה ברזולוציה כוללת של 12000000 (המכפלה ביניהם), ז"א 12 מגה פיקסל.
  • רעש (Noise) – אות חשמלי גבוה באחד מתאי החיישן גורם לחלק מהנתונים ללכת לאיבוד ובשל כך נראה כתמים על פני התמונה.
  • גודל החיישן – ככל שהחיישן גדול יותר כך הוא יכול לקלוט יותר אור והתמונה תצא נקייה ובלי רעשים. במצלמות ה DSLR החיישן גדול בהרבה מהחיישן של המצלמות דמויות SLR ולפיכך איכות התמונה טובה יותר.
  • מספר פיקסלים (גודל התמונה) - תמונה שצולמה עם מספר גדול של פיקסלים תוכל להיות מודפסת על דף גדול יותר. נקודה חשובה נוספת היא שאפשר לחתוך (crop) תמונה גדולה ועדיין איכות התמונה החתוכה תהיה גבוהה.
  • רגישות החיישן – חיישן רגיש (ISO גבוה) יקלוט יותר אור (אך גם יותר רעש). בצילומי לילה אפשר לצלם ב ISO גבוה על מנת לקלוט יותר אור. מצלמות רבות מצוידות במנטרל רעשים (Noise Reduction) כאשר מצלמים ב ISO גבוה. מנטרל רעשים שכזה פוגש בחדות התמונה. S
  • מונע רעידות – זהו מנגנון שבא לדכא את רעידות הידיים של הצלם ובכך ליצור תמונה חדה וברורה יותר. לכל חברה יש מנגנון שונה (VR, IS, OS).
  • צילום Raw – רוב המצלמות מכווצות את התמונה (צילום jpg) ובכך פוגעות באיכותה. צילום Raw אינו מכווץ את התמונה ולכן איכותו גבוהה אך התמונה תופסת נפח זיכרון רב. לא בכל המצלמות ישנה אפשרות לצילום Raw.

צילום פרפר

  • ציוד

    מצלמה:

    אם בעבר הדגש במצלמה היה איכות האופטיקה, כיום, בעולם הדיגיטאלי נכנס אלמנט חדש: יכולת העיבוד הדיגיטאלי. יש לבחור במצלמה המשלבת אופטיקה טובה יחד עם איכות דיגיטאלית.

    אפשר למצוא בשוק המצלמות שני סוגי מצלמות היכולות לשמש בצילום המקרו:

    מצלמת DSLR – מצלמה זו היא מצלמת רפלקס דיגיטאלית (Digital SLR ) ובה יכולים להחליף עדשות מסוגים שונים. בנוסף, ישנה אפשרות להוסיף תוספות שונות לעדשה. במצלמה זו ישנה עינית אופטית הקולטת, במדויק, את התמונה המתקבלת והצלם יכול לשלוט, באופן ידני, בכל מרכיבי הצילום (מהירות התריס, מפתח הצלם, .....). השימוש במצלמה זו מחייב קניית עדשת מקרו טובה. זוהי המצלמה האיכותית והמקצועית ביותר בשוק המצלמות ובשל כך היא גם היקרה ביותר (גם עדשת המקרו היא עדשה יקרה). מעבר לבעיית התקציב, במסע צילום יש לסחוב מספר עדשות בתיק, דבר המכביד על המסע.

    מצלמה דמוית SLR – במצלמה זו אי אפשר להחליף עדשות. בד"כ היא בעלת זום גבוה (כיום אפשר למצוא מצלמה עם זום אופטי x30 ויותר המקביל לעדשת 800 מ"מ) ואפשר להתקרב לאובייקט הצילום עד למרחק של סנטימטרים בודדים. במצלמה זו העינית דיגיטאלית והיא אינה קולטת, במדויק, את התמונה המתקבלת (כיום, במצלמות הטובות, הדיוק מתקרב ל 100%). כמו במצלמת ה DSLR (ובניגוד למצלמות קומפקטיות), גם כאן ישנה אפשרות שליטה בכל מרכיבי הצילום. מצלמה זו אינה איכותית כמצלמת ה DSLR אך היא זולה יותר ואין צורך לקנות עדשות נוספות.

    בבחירת המצלמה/העדשה יש לקחת בחשבון את הגורמים הבאים:

  • המצלמה הדיגיטאלית הינה שילוב של אופטיקה ויכולות עיבוד דיגיטאלי. יש לבחור במצלמה מחברה המובילה בתחומים אלו.
  • חשוב שלמצלמה תהיה אפשרות חיבור לפלאש חיצוני על מנת להאיר על האובייקט מקרוב. הפלאש של המצלמה אינו מספק מכיוון שהעדשה בולטת ומסתירה את החרק/פרפר מאור הפלאש ועל כן הוא אינו אפקטיבי. יצירתיות יכולה לפתור בעיה זו.
  • כדאי לבחור מצלמה שבנוסף לפוקוס האוטומטי, היא בעלת פוקוס ידני. חשוב שלצלם תהיה יכולת שליטה על הפוקוס, בייחוד כשמצלמים מקרו בעזרת עדשות מקרו מקרבות. רצוי שהפוקוס הידני יהיה נוח לתפעול (פוקוס בעזרת טבעת ידנית על העדשה).
  • כדאי שהמצלמה תוכל לפקס במהירות (רוב המצלמות הדיגיטאליות לוקות בחסר בנקודה זו).
  • חשוב שלמצלמה תהיה יכולת של צילום ב ISO נמוך (100 ומטה) כדי שכמות הרעש תהיה מינימאלית.
  • חשוב שתהיה אפשרות שליטה במצבי הצילום – צילום כשהצלם קובע את מהירות הצילום, מפתח הצמצם או שליטה ידנית (כשהצלם קובע את שניהם).
  • חשוב שהסינכרון עם הפלאש יהיה במהירות גבוהה (1/250 שנייה) ע"מ שאור הפלאש יהיה המרכיב העיקרי בצילום (מהירותו מעל לאלפית השנייה).

עדשה:

במצלמות רפלקס יש לבחור בעדשת מקרו מיוחדת. רוב העדשות מגיעות למצב הגדלה של 1:2. נתון זה נלקח מעולם הצילום בסרט צילום. גודל התמונה בסרט הצילום הוא 35 מ"מ ועל כן במצב של 1:2 אפשר לראות אובייקט בגודל של 70 מ"מ על פני כל התמונה. מספר עדשות מגיעות עם עדשת מקרו המאפשר צילום של 1:1 (אובייקט של 35 מ"מ על פני כל התמונה).

עדשות המקרו מגיעות במספר אורכי מיקוד. מיקוד קטן (כ 50 מ"מ) מחייב להתקרב מאד לחרק/פרפר וישנו חשש שהוא יברח. מיקוד גדול מאד (כ 200 מ"מ) הוא כבד מאד והצלם יכול לרעוד בעת הצילום והצילום יצא מטושטש. כדאי לבחור במיקוד של כ 100 עד 150 מ"מ.
יתרון נוסף של העדשה בעלת המיקוד הגדול הוא הרקע אחיד יותר. הסבר בעמוד הבא בסעיף "אורך מיקוד".

במצלמות דמויות SLR יש לבחור במצלמה בעלת עדשה שיש לה יכולות זום של 200-400 מ"מ. למצלמה כזו יש שני יתרונות. האחד, יתרון כללי והוא צילום של בעלי חיים ואובייקטים מרוחקים. היתרון השני הוא מתחום המקרו: קשה מאוד לצלם חרקים/פרפרים ממרחק סנטימטרים ספורים (הם בורחים כשמתקרבים אליהם, בייחוד המעופפים. כמו כן, המצלמה, במקרים רבים, יוצרת צל על החרק וכמות האור המגיעה למצלמה היא קטנה). בעזרת זום גדול ועדשת מקרו מקרבת (שתידון בהמשך) אפשר לצלם אותם בהגדלה גדולה וממרחק סביר. זום גדול מאד אינו יעיל, מאחר שצילום בזום גדול כל רעידה, ולו הקטנה ביותר, תורגש בצילום והוא יהיה מטושטש (אם כי למצלמות החדישות יש "מונע רעידות" שבד"כ פותר בעיה זו).

במצלמות הרפלקס, גם עדשה עם זום של 300 מ"מ היא גדולה וכבדה (בעיית רעידות בזמן צילום).

פלאש חיצוני פותר את בעיית הרעידות בזמן הצילום שהרי מהירות הצילום בעזרת פלאש היא גבוהה ומכפרת על תזוזת הרעידה. גם חצובה יכולה לפתור בעיה זו.

במצלמות דמויות SLR , כדאי לבחור במצלמה היכולה להתקרב לאובייקט הצילום ככל האפשר. לעיתים אפשר להתקרב לפרפר וכדאי לנצל זאת.

חשוב שהעדשה תהיה בעלת מפתח צמצם קטן (f/11 ומעלה), דבר המאפשר עומק שדה גדול יותר.

מתאם:

ברוב המצלמות דמויות ה SLR אין אפשרות להוסיף עדשות למצלמה, אלא בעזרת מתאם המתחבר לעדשת המצלמה ועליו אפשר להוסיף עדשות שונות בקוטר המתאים.


ציוד לצילום מקרו: A – עדשת מקרו 90 מ"מ. B – טבעות הארכה. C – עדשות מקרו מקרבות

ברדס לעדשה (Lens Hood):

הברדס לעדשה הינו תוספת המולבשת על העדשה ומונעת כניסת אור לעדשת המצלמה אלא מהחזית. במילים אחרות, רק האור שמוחזר מאובייקט הצילום נכנס לעדשה ולכן איכות הצבעים בצילום גבוהה.

חצובה:

החצובה מונעת את תזוזות המצלמה הנובעות מתזוזת הצלם בגלל הציוד הכבד ובגלל אופיו של צילום המקרו (שבו כל תזוזה קטנה מורגשת). החצובה מאפשרת צילום במהירות נמוכה ובכך מאפשרת צילום בצמצם פתוח החשוב לעומק השדה. בדרך כלל, בצילומי שדה קשה להשתמש בחצובה, בייחוד כשמצלמים פרפרים מעופפים.
כדאי לקנות חצובה המאפשרת צילומים מגובה נמוך.

ישנן חצובות קטנות וקלות בעלות רגל אחת בלבד, המיועדות לצילומי שטח. את החצובה משעינים על הקרקע ותנודות המצלמה אינן מורגשות.

עדשות מקרו מקרבות (Close-Up Filters או Close-Up Lens):

אלו הן עדשות המולבשות על עדשת המצלמה, מקרבות את המצלמה לאובייקט הצילום ובכך מאפשרות צילום מקרו. הן מחולקות לפי עוצמת שבירת האור שלהן, הדיאופטר (Diopters ). ככל שהדיאופטר גבוה יותר, כך אפשר להתקרב יותר לאובייקט. בדרך כלל הן נמכרות בסט של +1, +2, +4 ובעדשות בודדות של 7+ או +10 (ככל שהמספר גבוה יותר, אפשר להתקרב יותר לאובייקט).

חלק מעדשות אלו אינן נמכרות על פי עצמת הדיאופטר אלא כעדשות סופר מקרו (Super Macro lens ). למעשה אלו עדשות מקרו מקרבות בעלות דיאופטר גבוה.

ככל שנשתמש בשבירה גבוהה יותר (+ גדול יותר) וככל שנשתמש ביותר עדשות, נקבל עיוותים גדולים יותר בתמונה, בעיקר בקצוות, לכן חשוב לקנות עדשות איכותיות מחברה מובילה. דבר נוסף, השימוש בהן מוריד מעומק השדה (DOF ).

כאשר מצלמים בזום, המצלמה מוגבלת והיא אינה מאפשרת להתקרב לאובייקט (חרק) ובצילום הוא יופיע באופן מוקטן. עדשות המקרו מאפשרות להתקרב לחרק למרות השימוש בזום ובצורה זו מגדילות אותו באופן ניכר. צילום בעדשות אלו מקטין את טווח הפוקוס של האובייקט (למספר ס"מ בודדים, בהתאם לעוצמת הדיאופטר) וחשוב להכיר וללמוד את מרחק הצילום מהחרק בכל מצב.

כחליל האפון, Lampides boeticus
כחליל האפון, Lampides boeticus, צולם בעדשת מקרו 105 מ"מ

טבעות הארכה (Extension tubes):

טבעות הארכה הן טבעות חלולות המולבשות בין העדשה למצלמה ומרחיקות את העדשה מהחיישן. כתוצאה מכך אפשר לצלם את האובייקט ממרחק קטן יותר ולכן הוא יגדל. ככל שנוסיף יותר טבעות, כך אובייקט הצילום יגדל. מסיבות פיסיקליות (שלא כאן המקום לפרטן) טבעות אלו אינן יעילות בצילומי זום גדולים (מעל 100 מ"מ). צילום בעדשות אלו מקטין את טווח הפוקוס של האובייקט. החיסרון הגדול של טבעות אלו הוא הקטנה משמעותית של כמות האור המגיעה לחיישן. בעיה נוספת, היא שחייבים להשתמש בפוקוס ידני כאשר מצלמים בעזרת טבעות אלו, אם כי רוב צלמי המקרו מעדיפים לצלם באופן ידני ולפקס במקום הרצוי לצלם ולא כפי שמכתיבה המצלמה.

עדשת 50 מ"מ הפוכה (Reversing a Lens):

עדשת 50 מ"מ (כדאי בעלת מפתח צמצם גדול של f/1.4 ) המולבשת בצורה הפוכה על העדשה המקורית ומאפשרת צילום בהגדלה רבה.

שימוש במספר עדשות מקרבות גורם לעיוות התמונה. הפיתרון הוא שימוש בעדשה הפוכה. מחברים עדשת 50 מ"מ רגילה לעדשת המצלמה בצורה הפוכה (בעזרת טבעת מחברת - טבעת בעלת הברגה בשני צידיה המתחברת לעדשת המצלמה ולעדשת ה 50 המ"מ ובכך מקשרת ביניהן). בשיטה זו אפשר לקבל אפקט של עדשה מקרבת בעצמת 25+. צילום בעצמת 25+ מאפשר הגדלה רבה של האובייקט ושיטה זו טובה לצילומי ביצים וזחלים קטנים. יש לכוון את עדשת ה 50 מ"מ למפתח צמצם פתוח כדי לאפשר לכמות האור המירבית לחדור פנימה. חסרונות שיטה זו הם: הקרבה הרבה לאובייקט הצילום (חרקים, בד"כ, בורחים בקרבה שכזו), המשקל העודף והחובה להשתמש בחצובה ובפלאש מאחר והתזוזות הקטנות ביותר משפיעות על איכות התמונה (אפילו עם "מונע הרעידות").

מכפיל (TeleConverter):

זוהי עדשה המכפילה את הזום פי 2 (זום 100 מ"מ יהפוך ל 200 מ"מ) או בפקטור אחר (1.4 וכדו'). במצב זה אפשר לצלם את החרק ממרחק סביר ובזום גבוה. שיטה זו גוזלת אור ותהיה יעילה רק בשימוש עם עדשות פתוחות. על המכפיל והעדשה לא כדאי להלביש את עדשות המקרו המקרבות (האיכות תיפגע מאד). חובה להשתמש בעדשות מכפילות איכותיות, אחרת איכות התמונה תיפגע מאד.

תאורה ופלאש:

צילום חרקים ופרפרים מחייב התייחסות למספר גורמים הקשורים לתאורה:

  • צילום בשמש ישירה אינו טוב. התמונה שטוחה, הצל מהשמש מרובה והצבעים אינם חיים. הצילום הטוב ביותר הוא ביום בהיר כשהשמש מסתתרת בין העננים. בשמש ישירה יש להצל על החרק ע"י שמשיה, בד לבן, או על ידי הגוף המצלם.
  • בצילומי מקרו, גם בימים בהירים, הצלם קרוב לחרק המצולם ובהרבה מקרים מצל עליו ומחשיך אותו.
  • בצילומי מקרו, בהרבה מקרים מצלמים כשהצמצם סגור (f גבוה) על מנת להגדיל את עומק השדה וכמות האור שנכנסת דרך העדשה נמוכה.
  • כאמור, השימוש בחלק מציוד המקרו (כטבעות מאריכות) גוזל מהאור הנכנס.

מהאמור לעיל אפשר להבין את חשיבות הפלאש בצילום מקרו:

  • הפלאש מאיר על האובייקט החשוך.
  • בצילום מקרו גהתמונה רגישה מאד לרעידות הקלות של הצלם/מצלמה. העדשות הכבדות מכבידות על הצלם ואחיזתן אינה יציבה והצילום בזום גבוה או בעדשות מקרו מגביר את עצמת הרעידות. צילום בפלאש מקפיא את תזוזות החרק ותנודות יד הצלם (מהירות הצילום גבוהה מאוד) ובכך משפר את חדות התמונה.
  • בצילומי מקרו, בהרבה מקרים מצלמים כשהצמצם סגור (f גבוה) על מנת להגדיל את עומק השדה וכמות האור שנכנסת דרך העדשה נמוכה.
  • הפלאש מאפשר צילום בצמצם סגור (f גבוה) ובכך משפר את עומק השדה של התמונה.

צילום בפלאש:

הצילום בפלאש המצלמה, בד"כ אינו יעיל מכיוון שעדשת המצלמה הגדולה, ביחד עם האביזרים הנלווים (טבעות מאריכות, עדשות מקרו, ...) מסתירים את אור הפלאש לאובייקט (שהוא קרוב לעדשה) והוא יוצא חשוך (אנשים יצירתיים יכולים לפתור בעיה זו על ידי הלבשת אביזרים המקרבים את אור הפלאש לקצה העדשה). בנוסף לכך, השימוש בפלאש המצלמה גוזל באופן משמעותי מחיי הסוללה.

השימוש בפלאש חיצוני הוא היעיל ביותר: יש לו סוללות משלו, הוא מולבש גבוה מעל המצלמה ולכן עדשת המצלמה אינה מסתירה את האובייקט.


פלאשים בצילומי מקרו: A – פלאש חיצוני בתוספת מרכך (B (A1 – פלאש טבעתי

באופן כללי חשוב להבין שהחרק/פרפר נמצא קרוב למצלמה ועל כן אין צורך בפלאש חזק. קיימים מספר פלאשים המיועדים לצילום מקרו. פרק זה יעסוק בשני פלאשים, פלאש טבעתי ופלאש חיצוני רגיל.

פלאש טבעתי (Ring flash ) - זהו הפלאש הקלאסי לצילומי מקרו. הוא בנוי בצורת טבעת ומחובר על עדשת המצלמה. מכיוון שהוא קרוב מאוד לאובייקט המצולם, הוא מאיר עליו בעצמה ורקע התמונה יהיה שחור. צילום בפלאש טבעתי גורם לתמונה להיות מעט שטוחה.


לבנין התלתן Colias croceus  – גולם, צולם בזום של 250 מ"מ ובעדשת מקרו מקרבת 5+, בתאורת פלאש טבעתי

הפלאש החיצוני הרגיל בו משתמשים רוב הצלמים. חשוב שהוא יכיל מספר אלמנטים נוספים:

  • מרכך (Omni-Bounce diffuser ) - כדי למנוע אור חזק של הפלאש צריך להלביש על ראשו מרכך. המרכך מטיב עם התמונה בכך שהוא מפזר את האור בצורה אחידה ורקע התמונה לא יהיה שחור (כבצילום ב ring flash למשל).
  • בעל עוצמות אור שונות (1/2, 1/4, 1/8, 1/16 וכדו'). כאמור, החרק/פרפר נמצא קרוב למצלמה ולפלאש ואין צורך בפלאש חזק. חשוב שלצלם תהיה שליטה על עצמת הפלאש בהתאם לכמות האור שבסביבה.
  • מפרק המאפשר צילום בזוויות שונות (בצילום עם מרכך). במצב זה אפשר להסיט את הפלאש ל 450 ובזווית צילום זו כמות הצל שבתמונה תקטן.

 


צילום חרקים בעזרת פלאש חיצוני -  הפלאש מורכב בזווית של 450 ועליו מרכך (צד שמאל). בצד ימין הותקן על הפלאש ספוג מוקצף לבן במקום מרכך כפיתרון ביתי המחליף את המרכך.