עמית מנדלסון איתר ושיתף מסמך שכותרתו "תזכיר חוק מניעת פלישות ביולוגיות לישראל התשע"ו 2016". כיוון שהוא מצוי ברשת ומקבל התייחסויות, אני מבקש לנמק את תגובתי האדיבה (בפייסבוק) אל תזכיר החוק. קודם שאעשה זאת, חשוב שיהיה ברור כי מינים פולשים אכן מהווים איום חריף על המגוון הביולוגי: אין מחלוקת בנושא, ואין לראות בדברים המפורסמים כאן ניסיון להפחית מעוצמתו. חשוב גם להדגיש כי ההתייחסות במן השדה היא בעיקרה למגוון מיני חולייתנים: חרקים טפילים וצמחים זוכים לטיפול טוב ומקצועי יותר. למרות האמור לעיל, הרי שממשק מינים פולשים בארץ הוא חובבני להחריד: זה (כמעט) בלתי נתפס שהאנשים החתומים על מסמכים כגון זה מקבלים על כך שכר. "מה לא טוב במסמך?" נשאלתי, ואני יכול להרגיע שגם כאן אין לי כוונה להשיב. אין דבר "לא טוב" במסמך, כל כולו לא טוב. אם אציין "מה לא טוב", הרי שהדבר עשוי לרמוז כאילו יש בו גם מן הטוב.
הסיבה בגללה לא ייתכן ממשק מבוסס בהקשר למינים המוזכרים, טמונה בתצלום זה
נדמה כי מחברי המסמך בחרו להקל עליי באיתור והגדרת הכשל. עוד בפתיחתו, הם ניסחו זאת במשפט אחד: "הדרך העיקרית המוצעת בהצעת חוק זו, ובהתאם לנעשה במדינות אחרות בעולם וכפי שמנחה הדירקטיבה האירופית, הינה רגולציה באמצעות היתרי ייבוא". מדהים.
המשפט הזה קשה לעיכול, ולכן - כפי שצריך להיעשות בכמה מבעלי התפקידים האמורים - נפרק אותו לגורמים:
"הדרך העיקרית... הינה רגולציה באמצעות היתרי ייבוא" - כלומר, עם כל הכבוד למדע ולמחקרים בנושא ממשק, הרי שלצורך העניין אנחנו פקידים.
"בהתאם לנעשה במדינות אחרות בעולם" - יש גרועים מאיתנו. אין ספק שיש עוד מדינות בעולם בהן הרשויות פועלות באופן טיפשי ופושע, כלל לא בטוח שאנו רוצים להידמות להן (ולהיפך). שטות מוחלטת אשר לא ניתן לבדוק ולתקף באופן ממשי.
כפי שמנחה הדירקטיבה האירופית - נו... מאמצים הנחיות והמלצות באופן סלקטיבי, ואז מטילים את האחריות על דרג "ממונה" באירופה. למתעניינים בהשוואות, הרי קישור לעבודה בנושא: בחינת החקיקה האירופית מול החקיקה הסביבתית הישראלית (יולי 2005, ובכל זאת עדכני למדיי).
תן זהוב (Canis aureus). מהשכיחים שבמיני משפחת הכלביים (Canidae) באזורנו © נדב כנען
כיצד מתמודדים עם מינים פולשים?
הקורא שומר הטבע בוודאי תוהה כיצד להתייחס מעתה והלאה למאמרים, כתבות והרצאות בנושא. מצד אחד כתוב כאן כי אין ספק שמדובר באיום חמור ביותר על מגוון המינים, אך מצד שני מוטלת ביקורת על מאמצי הבקרה והאכיפה. האם העמותה מעודדת ריבוי של חתולי רחוב? מתכחשת לאיומי המיינות? עיוורת לנזקי הדררות? כמובן שלא. הטענה היא, כי המדיניות הנהוגה בארץ (רק בהתייחס למינים המוזכרים כאן) אינה משרתת מטרות שמירת טבע אלא באופן עקיף, ובמקרים רבים אף גורמת לנזקים. מינים פולשים זאת בעיה, ולכן יש להתייחס לנושא ברמת המין (species) בהקשר ליחסי הגומלין עם הסביבה (אקולוגיה), ולא ברמת הפרט (Specimen). הדבר כולל גם טיפול בפרטים, אך אם נפעל באופן מקצועי הרי שזה ייעשה בהיקף מצומצם. על מדיניות ממשק מבוססת לכלול התייחסות סביבתית רחבה הכוללת, בין היתר: ניטור ובקרת התנאים הדרושים למין להתרבות, שירותי וטרינריה, חינוך, הסברה ועוד. היא לא יכולה להסתכם בגביית אגרות שנתיות מציידים והטלת קנסות (ראו רמז). קודם שתישמע כאן ההברקה כי מושקעים מאמצים בפעולות חינוך והסברה ציבוריות, או חלילה יצרפו כאן אחת מן המצגות המטופשות המופצות במייל, אבהיר כי אין כאלו - מדובר בניסיונות לתרץ את המדיניות הקלוקלת.
צפע מצוי, Vipera (Daboia) palaestinae - מה לו ולנושא כתבה זו? © איל ונונו
מוצע כאן כלל פשוט, אשר יכול לשמש לבחינת טיבם של נהלים הנוגעים למיני בעלי חיים פולשים, מתפרצים, זרים, מתפראים, לא חוקיים וכיו"ב. כאשר העיסוק מוגבל לפרטים ולאתרים: זהו קשקוש חסר תועלת סביבתית. בימינו, לא ניתן למנוע פלישה ביולוגית על ידי חסימת תנועת פרטים לבדה. הטיפול בנושא אינו יכול להיות שלם אם הוא לא כולל פעולות ניטור וממשק רחבות היקף, בזמן ובמרחב. כאשר מחוסלים בעלי חיים רבים באופן שיטתי, צריך לבחון את מניעיהם של הגורמים המעורבים. סביר כי קודם לשיקול המקצועי יתגלו רשלנות, עבריינות, מניעים אישיים, כלכליים ופוליטיים. במקרים שנבדקו במסגרת העמותה התוקף המדעי היה האחרון בחשיבותו בשרשת השיקולים, אך הראשון ברשימת התירוצים. חשוב לבחון כל מקרה באופן רב מימדי ולא להתמקד בפעולות נקודתיות. האם יש לירות בתנים בנגב? להשמיד עטלפי פירות? לחסל חתולי רחוב? לדלל זאבים? יש להתייחס לכל מקרה בהקשר למקום ולזמן. מפתה לבקש מאנשי הרשויות להתחשב בממצאי מחקרים ולהשתמש במערכות הניטור השונות, אך בהתחשב בפרשת שיקום נחל רבה נראה כי יהיה זה נאיבי.
לסיכום, נציין כי הנושא של מינים פולשים מדאיג במיוחד. בנחל רבה הפיתרון נראה ברור - הרי לא יעלה על הדעת שבמאה ה-21 מישהו ישפוך טונות של בטון לערוץ טבעי במסגרת פרוייקט שיקום סביבתי, זה בוודאי שייך להיסטוריה. לעומת זאת, כאן ההתמודדות שלנו שונה לחלוטין: מדענים בארץ הפכו לשותפים (גם במובן שות') פעילים בביזיון המתמשך, וסביר כי נמשיך כולנו לשלם על כך מחיר כבד. כאשר חוסר אחריות ציבורית, שחיתות וברוטאליות חוברים יחד הרי מזדמנת לנו סיבה להאזין לשיר האופטימי המצורף. המספר בשיר מוצא נחמה בירדנה, אנחנו - נפעל לפי הנחיות הדירקטיבה האירופית*.
* "It's not a lie, if you believe it". (גו'רג' קוסטנזה)