על תבונה ונגישות

מאז פותחה מערכת "מן השדה" נרקמו שיתופי פעולה עם מוסדות ואנשים רבים, ואך טבעי הוא שמדי פעם נבדוק האם בחברה להגנת הטבע התעוררה מחדש סקרנות בעניין מגוון המינים ושותפות ציבורית. ניסיתי: בעקבות פרסום בנושא "צבא להגנת הטבע" פניתי לנציג החברה, הצעתי להיפגש ואכן הוזמנתי למשרדיה בתל אביב. מלבד העובדה שהמושג "בזבוז זמן" קיבל בעיניי משמעות חדשה, הרי שתשומת ליבי הופנתה לניסיון המגוחך לקטלג את מן השדה כמערכת סגורה. נציג החברה הסביר כי לא יכל להתרשם ממה שיש למן השדה להציע, כי לא ניתנה לו גישה לנתונים. אחרי שצחקנו, נעבור לחלק ההסברתי.

זאת לא הפעם הראשונה בה הקשקוש הנ"ל נשמע באוזניי, ולכן כדאי להבהיר: זה קשקוש. לא די בכך שהמידע במן השדה נגיש, אלא שבהיבט הציבורי - הוא נגיש יותר מכל מקור אחר הזמין היום. המפות באתר הן מקור המידע היחיד הדורש הזדהות לפני קבלת גישה אליו, אך מי שמתעניין בממצאים עצמם: הרי הם זמינים לכולם בתקצירים המפורסמים תכופות (מדי יום) בדף הבית, כמו גם ברשתות החברתיות - גלויים לעיני כל. המושג נגישות אינו מתייחס רק לרמת החשיפה של התוכן, אלא כולל אפשרויות רבות נוספות שהמערכת מציעה: הקלטות שמע של בעלי חיים, השאלת ציוד (מצלמות וגלאים), שפות הפעלה, שירותים ללא תשלום ועוד. במהלך הפגישה הנציג פנה אליי בשאלות בסגנון "מה יש לך להציע?", והיא הסתכמה בכך שאין לו עניין בשיתוף פעולה והוא לא מוצא בכך טעם (זה הדדי): הרי לא היתה ברשותי הצעה 'אטרקטיבית'. הממצאים הרבים (מיני עטלפים חדשים במרכז הארץ), שיתופי פעולה עם אוכלוסיות שונות (אשר יחסכו פרסומים מביכים כמו המצורף**), טכנולוגיות ושיטות ניטור חדשות (WatchBat) לכאורה לא מעניינים את החברה להגנת הטבע. כתבתי כאן אודות המפגש, כיוון שחשוב שנכיר את המניעים המפעילים ארגוני סביבה בארץ - הדבר משפיע על האופן בו בוחנים ומעריכים מאבקים סביבתיים.

איל

* תחום הצפרות (מסיבות ברורות) יוצא דופן מבחינה זו.
** קיפודי חולות נצפים מדי יום במישור החוף.

Section: 
Section1